פסק-דין בתיק ה"פ 334/05

1.         המבקש, רסולי סעד (להלן: "המבקש") הגיש תובענה נגד המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין מרכז (להלן: "המשיב") בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר למתן צו הצהרתי שלפיו השגה שהגיש ביום 31/3/98 בהתייחס לשומת מס שבח שהוציא המשיב שמספרה 97115158 (להלן: "השומה") התקבלה במלואה (להלן: "ההשגה").

בהמשך לכך עתר המבקש גם למתן צו הצהרתי שלפיו "הדרישה לתשלום מס עפ"י סעיף 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה) שנשלחה למבקש, בין השאר ב-1/2/05" אשר צורפה כנספח א' לתובענה, אינה כדין ודינה להתבטל.

המשיב מצידו הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בתיק בש"א 10219/05 מטעמים שיפורטו בהמשך (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף" או "הבקשה").

בהחלטתי מיום 9/5/05 נעתרתי לבקשת המשיב ליתן לו ארכה להשיב לתובענה לגופה בכתב תשובה, עד אשר תוכרע הבקשה לסילוק על הסף.

המבקש השיב בכתב לבקשה לסילוק על הסף והמשיב הגיב בכתב לתשובה. התקיים דיון בבקשה שבה נחקרו המצהירים על  תצהיריהם שניתנו במסגרת כתבי הטענות בבקשה - המבקש מן הצד האחד וגב' אביגיל יוסף המשמשת כמפקחת שומה במיסוי מקרקעין באר שבע מן הצד השני - שלאחריו סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב בבקשה, העומדת עתה להכרעה לפניי.

הרקע לתובענה

2.         ביום 23/7/97 הוגשה למשיב הצהרה על מכירה מיום 5/6/97 של 15% מהזכויות במבנה באשקלון על ידי המבקש ומר פליקס חדד למר שמואל לוי.

ביום 9/12/97 הוציא המשיב את השומה, על סך 6,338 ש"ח (קרן).

ביום 19/4/98 נתקבלה אצל המשיב ההשגה שהגיש המבקש הנושאת תאריך 31/3/98, ואשר במסגרתה התבקש המשיב להכיר לצורך ניכוי בהוצאות שונות שהוציא המבקש לטענתו להשבחת המקרקעין טרם המכירה, ולתקן בהתאם את השומה.

ביום 18/11/98 ניתנה  החלטה בהשגה, שבעקבותיה גדלה השומה לסך של 11,248 ש"ח (קרן) (להלן: "ההחלטה בהשגה").

המבקש לא שילם את המס (כאשר יוער למען הסדר כי לטענת המשיב, שהמבקש לא חלק עליה, שותפו של המבקש למכירה, מר חדד, שילם את חלקו במס - ראו עדות גב' יוסף בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-13).

משכך, שלח המשיב מעת לעת דרישות תשלום למבקש, ועל רקע זה הוגשה התובענה על ידי האחרון.

טענות הצדדים

3.         לטענת המבקש, ההחלטה בהשגה בטלה מעיקרא (VOID) שכן ניתנה בחוסר סמכות, באשר ההחלטה ניתנה על ידי גב' יעל עיני שהיא גם זו שערכה את השומה בעוד שחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק") שמכוחו הוצאה השומה, קובע לאמור:

                        "מי שערך את השומה לא יחליט בהשגה עליה".

 (סע' 87א לחוק).

עוד הוא טוען כי ההחלטה בהשגה לא נתקבלה אצלו במועד הקבוע בחוק - תוך שנה מעת שהמשיב קיבל את לידיו את ההשגה (ראו: סעיף 87 לחוק) - וגם כאשר זו הומצאה למבקש היא היתה בלתי קריאה. גם מטעמים אלה, לטענת המבקש, המצב הוא שלמעשה לא ניתנה החלטה בהשגה ומשכך יש לראותה כנתקבלה.

המבקש מדגיש כי הגם שיש לו טענות ממשיות לגבי תוכן ההחלטה בהשגה, אזי במסגרת התובענה דנן הוא אינו תוקף את תוכנה אלא טוען רק לבטלותה מעיקרא ולנסיבות "אי נתינתה", כלשונו.

4.         לטענת המשיב, החלטה בהשגה נשלחה למבקש כבר ביום 18/11/98, ולכל המאוחר בשנת 2003 גם לשיטתו של המבקש; ומשהמבקש לא ערער על ההחלטה בהשגה בדרך ובמועד הקבועים לכך בחוק, הפכה ההחלטה בהשגה לסופית ולא ניתן עוד לערער עליה.

מכל מקום, מוסיף המשיב וטוען, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, שכן בחוק נקבעה פרוצדורה ייחודית לתקיפת ההחלטה בהשגה ואין המבקש יכול לעקוף דרך זו על ידי פנייה לבית המשפט בבקשה למתן סעד הצהרתי.